תולעת הפארק / Spirocerca lupi

תולעת הפארק מהווה גורם תחלואה ותמותה משמעותי בכלבים במדינת ישראל החל משנות ה 90. בשנים האחרונות התפשטה לכל הארץ וכיום היא נפוצה מבאר שבע בדרום ועד חיפה בצפון.

קצת על התולעת ומחזור החיים:
Spirocerca lupi היא תולעת עגולה ורודה באורך כ 4-7 ס"מ. מחזור חייה כולל ביצים, זחלים, ובוגרים.

התולעת מטילה בייצים למעי הכלב ואלה יוצאות בצואה. הביצים נאכלות ע"י חיפושית קטנטנה המפרקת צואת כלבים, בגוף החיפושית בוקעות הביצים ומתפתחים זחלים. כלב שיבלע חיפושית יידבק בתולעת הפארק. הזחל משתחרר מגוף החיפושית בקיבה, מנקב את דופן הקיבה ונכנס לכלי הדם של הקיבה. הזחל מתקדם תוך 3 שבועות לאבי העורקים ומשם נודד לוושט, שם הוא מתחפר בדופן הוושט ומסיים את ההתפתחות. התהליך אורך 6 חודשים מרגע ההדבקה. התולעת הבוגרת מתחילה להטיל ביצים לתוך מערכת העיכול ואלו מופרשות עם צואת הכלב.

נזקי תולעת הפארק
עקב הנדידה באבי העורקים, הדופן שלו מצטלקת, ונחלשת. נוצרת מפרצת (התרחבויות בדופן כלי הדם) שעלולה להיקרע, ולגרום למוות מהיר כתוצאה מאיבוד דם מסיבי לבית החזה.
הנזק העיקרי מהתולעת נגרם בוושט. סביב התולעת נוצר תהליך דלקתי הנקרא גרנולומה. הגרנולומה היא תגובה של הגוף לבידוד התולעת שיוצרת מסה בדופן הוושט שעלולה לגרום לחסימה חלקית של מעבר מזון בוושט – דבר שיבוא לידי ביטוי בפלטה של מזון של מעוכל.

הגרנולומה בוושט עלולה לעבור התמרה סרטנית ולשלוח גרורות לכל הגוף ובעיקר לראות. לאחרונה תוארו גם מקרים נוספים של יצירת קרישי דם, תסחיפים וחסימת כלי דם. התולעת עלולה "לטעות" במסלול הנדידה ולהגיע לאיברים שונים כמו ריאות או כליות ולגרום להם נזק.

סימני המחלה בכלב
לעיתים יתכן מוות פתאומי ללא סימנים מקדימים כתוצאה מקרע באבי העורקים ודימום מסיבי לבית החזה.
הסימנים הנפוצים יותר נגרמים עקב המסה שמפריעה למעבר המזון בוושט. סימנים אלו כוללים הקאות, פליטה של המזון זמן קצר לאחר אכילתו, קשיי בליעה, ריור מוגבר, שיעולים וירידה במשקל.
סימנים אחרים, פחות נפוצים, הם כאב בעמוד השדרה, צליעה, ושיתוק רגליים אחוריות עקב תסחיפים.
ייתכנו סימנים אחרים, עקב נדידה לאיברים שונים ותלויים באיבר הנפגע.

אז איך נדבקים?
כלב נדבק מאכילת חיפושית נגועה. החיפושיות מצויות בדר"כ בצואת כלבים, או מתחפרות במחילות באדמה.
כלבים שנוטים לאכול צואה הם בקבוצת הסיכון הגבוהה ביותר להדבקה.

אבחון
האבחון מבוסס על סימני מחלה מתאימים, בדיקות צואה, צילומי בית חזה ואנדוסקופיה (בדיקה תחת הרדמה בה מחדירים סיב אופטי לתוך הוושט וצפיה בגרנולומה). אנדוסקופיה הינה הבדיקה היחידה המאפשרת לזהות התמרה לגידול סרטני, מה שמשפיע על סיכויי ההחלמה והטיפול.

טיפול
אם קיימת גרנולומה בלבד, הטיפול כולל זריקות של חומר רעל הקוטל את התולעים. הזריקות ניתנות אחת לשבועיים, ומלוות בבדיקות אנדוסקופיות כדי לעקוב אחרי התקדמות הטיפול.
במידה והגרנולומה הפכה לגידול סרטני, סיכויי ההחלמה גרועים מאוד. טיפול אפשרי הוא ניתוח להסרת מקטע הוושט הנגוע בשילוב עם כימותרפיה.

מניעה
עדיין לא קיים חיסון כנגד התולעת. והטיפול המקובל היום הינו מתן זריקות של החומר הרעל הקוטל את התולעת. אחת לחודשיים- שלושה. טיפול זה אינו מונע ב-100% את הסיכון לחלות אך מוריד אותו משמעותית.
כמו כן מומלץ על שימוש במחסום פה, במיוחד בכלבים הנוטים לאכול צואה.