חיסון כלבת

מחלת הכלבת נגרמת ע"י נגיף העובר בין הפרטים ע"י נשיכה או מגע ברוק מזוהם.
כל היונקים רגישים למחלה, אולם הרגישים ביותר הם כלבי בר, בואשים, עטלפים ופרות.
כלב הבית, חתולים, סוסים, צאן, בני אדם ופרימטים(קופים) רגישים מעט פחות.

הדבקה בכלבת יכולה להתרחש רק כאשר בע"ח הנושך נמצא במצב של "חולה כלבת", בשלב הנשאות אין הדבקה.
שלב נשאות:
הדבקה מתרחשת בעקבות מגע של רוק מבע"ח נגוע בפצע נשיכה. הנגיף נודד לאורך העצבים בקצב של ס"מ אחד ליום עד למוח שם הוא מתרבה.
מרגע שהגיע למח – מתחיל שלב המחלה.
שלב המחלה:
התרבות הנגיף במח והדבקה של בלוטות הרוק.
הנגיף מתרבה במח והורס את רקמת המוח, הרס זה גורם לשינויים התנהגותיים אופייניים למחלת הכלבת, מהמח מתפשט הנגיף גם לבלוטות הרוק – ואז הופך בעל החיים למדבק.
סימני המחלה כוללים שינויי התנהגות הנמשכים בערך 2-3 ימים, ולאחר מכן מופיעים סימנים של התקפי "זעם", פחד ממים, ריור וסימנים עצביים נוספים.
השלב האחרון הוא השלב השיתוקי ובו ייתכנו שינוי קול, ריור מוגבר, קשיי בליעה, שיתוק רגליים אחוריות ועוויתות.
שלב זה נמשך 2-4 ימים, ובסופו בעל החיים מת עקב שיתוק של שרירי הנשימה.

ככלל: בע"ח חולה ימות תוך מקסימום 10 ימים מרגע התפרצות המחלה (הגעה של הנגיף למח והתרבות שלו), אולם שלב הנשאות יכול להימשך שבועות ואף חודשים.
המחלה מדבקת גם לבני אדם ובשלב המחלה אין תרופה, ולכן חשובה המניעה, בשלב הנשאות ניתן לבצע טיפולים שימנעו את התפרצות המחלה.
מניעה:
החיסון כולל נגיף מומת הניתן פעם בשנה החל מגיל 3 חודשים.

ע"פ חוק מדינת ישראל כל כלב חייב לקבל חיסון כנגד כלבת אחת לשנה החל מגיל 3 חודשים.
לחיסון הכלבת מצורף רישיון להחזקת כלב של הרשות המקומית.

בנוסף ע"פ החוק חובה להכניס שבב זיהוי בעת מתן החיסון הראשון או לוודא שיש שבב כזה בכל חיסון כלבת.

בחתולים זריקת הכלבת אינה חובה ע"פ החוק, אך רצוי לחסן חתולים שיוצאים מהבית באזורים שידוע שיש בהם כלבת.